מכירה את המשפחות המושלמות מספרי ההורות? –
אבא הנינוח-הכלב המשפחתי לרגליו– מאזין לתלונות הילדים מאחורי העיתון שהוא קורא על קפה בבוקר (בעלי מנסה לדחוס ליום כמה שיותר שעות עבודה),
בן השנתיים מפרק את המגדל שבנתה בת העשר – אחותו האחת והיחידה (אני מנסה להחליף חיתול לשתי ילדות בו זמנית).
האמא שוטפת את הכלים בגבה לקהל (אני היום אני נמנעת מלשטוף כלים – זו סכנת נפשות להוריד את העיניים מהילדים הצעירים).
ועם משפחה מושלמת שכזו אפשר לדמיין שהאחות וההורים זוכים לקצת שקט מדי ערב כשהתינוק סופסוף נרדם.
…והכי משגע אותי שבספרים, החיוך לא יורד להורים לרגע מהפנים.
שנים חייכתי וחייכתי לילדים בלי הפסקה כי אני ידעתי שככה צריך.
אבל על צחוק בכלל כבר לא היה מה לדבר. ככה זה כשכל יום הוא הישרדות עם ארבעה ילדים שהבכורה בהם בת חמש.
יום אחד כשחזרתי עם הילדים מהגן שמעתי צחוק גדול. זו הייתה חברה שלי מהשכונה.
הצחוק שלה התגלגל לו במורד רחוב בצלאל עד אליי והמשיך איתה עד לגן סאקר, לשם היא הלכה עם התינוק והילדים הקטנים והבן הבכור שכבר התקרב לגיל ההתבגרות. הילד מדבר, והיא צוחקת בתגובה. הוא אומר עוד משהו, היא צוחקת עוד.
גם אני רוצה, חשבתי לעצמי. גם לילדים שלי מגיע כזאת אמא!
זו הפכה להיות המשימה מספר 1 ששמתי לנגד עיניי בחודשים הבאים:
להחזיר את קול הצחוק של אמא אל הבית.
לצחוק מבדיחות הקרש שלהם,
לצחוק משמחה שהגענו עד הלום,
לצחוק הרבה מעצמי
ולמצוא את הכוחות לחייך מן הלב אל בן הזוג, שלא ישכח איך אני נראית באמת.
וכשאמא צוחקת, כל הבית צוחק יותר.
ואם אני עייפה נורא?
ואם הילדים רק מייללים כל היום?
ואם כבר שכחתי מזמן איך לצחוק?
לסטנדאפיסטית האלופה נויה מנדל יש כמה טיפים כל כך פשוטים וגאוניים בשבילי ובשבילך מתוך שיחה בינה ובין הרבנית ימימה. כמו ילדה דילגתי איתם חזרה אל הקטנים שלי, למתבגרים שלי, ועכשיו גם אלייך- כי גם לך מגיע שיהיה עוד יותר שמייח בחיים.
טיפ #1: את מקריאה לילדים הקטנים סיפור לפני השינה? מדי פעם תקריאי להם מתוך… ספר בדיחות. במקום לגלגל עיניים מהבדיחות המטופשות, תצחקי! תצחקי! (הנה אחת מאוסף הבדיחות של בת ה11 שלי- "יש לך מראה איטלקי, הפרצוף שלך נראה כמו פיצה" 😉
זה מפתח, אגב, את האינטליגנציה כי כדי לצחוק מהבדיחה נדרשת לילד\ה הבנה של מהלך שהוא מעבר לשיחה רגילה. אם הוא לא הצליח לפענח מה מצחיק, אנחנו נעשה את האחד-ועוד-אחד בשבילו עד שיבין. בכל מקרה הוא תמיד יזכור לך את זה שישבת וצחקת איתו.
טיפ #2 (נוגע במיוחד למתבגרים): אם לא צחקת עד היום ממה שמצחיק אותם ובמקום זה אמרת להם משהו בסגנון "'הגשש' זה מצחיק, ומה שאתם רואים זה בושה", בכלל לא מאוחר להתחיל לזרום איתם. אז נניח שהבת שלך בטלפון ויש שם משהו שגורם לה לצחוק. תתענייני: "מה מצחיק?" ואם את לא מבינה את ההומור אז תבקשי שתסביר, "מה מצחיק בזה?" בלי להתנשא ובלי ביקורת. (וואו, כמה אני צריכה להשתפר בזה).
ונויה גם מציעה לזייף אף צריך, "וואלה מצחיק, הבנתי". לא הבנת כלום, אבל לא נורא- העיקר שהיית שותפה עם הבת ברגע הזה. כמה שיותר תבכו ביחד מצחוק, כך הילדים שלך ישתפו אותך יותר במה שקשה להם וירגישו בנוח גם לבכות איתך.
טיפ #3: ליצור תרבות משפחתית של הומור וצחוק.
פה חשוב לדעת גם מה-כן ובעיקר מה-לא.
אז מה כן?
:: כן לצפות ביחד במערכונים קצרים וכד' כדי לבסס בבית איזושהי טרמינולוגיה- את אומרת מילה, וכולם צוחקים כי כולם צפו וכולם מבינים למה את מתכוונת…
:: כן לתת להם לצחוק כמעט בכל זמן, גם בזמן הלעיסה של ארוחת הצהריים.
ומה לא?
:: להמנע מאמירות כמו "שבו ותאכלו! לא צוחקים עכשיו". (כי צריך לתת לצחוק המון המון מקום כדי לפצות על הפרצופים החמוצים שלנו:))
:: לא "לכבות הומור": להסביר לאח הגדול שכשהוא מלגלג על הבדיחה של אחיו הקטן, "בדרן כבר לא יצא ממך" הוא מכבה ומדכא את שמחת החיים האח שלו.
כנ"ל לגבי אבא- בשום אופן לא לומר, "אבא חושב שהוא מצחיק". לחייך ולפרגן לאבא (גם אם הוא פרופסור למתמטיקה :)). ובכלל, יש מצב שמשפחה שהצחוקים אצלה הם בעיקר ציניות וקטילות מפספסת פה את הנקודה של יצירת הרמוניה משפחתית ורוח חיובית.
"ואם אין לי חוש הומור?"
אז יש לי במיוחד בשבילך טיפ בונוס: אנרגיה טובה מביאה נינוחות וחיוך למי שסביבך. אולי לא כל דבר שאת אומרת בכוונה להצחיק ייתפס כמצחיק, אבל הוא בטוח ייצור דינמיקה טובה ונעימה בבית, יחבר אותך לילדים ולאיש ויעשה כיף בנשמות החמודות שלכם. "חיוך – זה הנשמה מדברת"– נויה אומרת. (מהמם, נכון?)
ואנחנו הרי הכי רוצות להיות עם הילדים בגובה הנשמה!
אז יאללה, תבחרי כבר עכשיו טיפ אחד
ולכי להתפקע לא רק מאהבה למשפחה שלך אלא גם להתפקע מצחוק.
להשתמע בקרוב,
נ.ב. מותר ונכון לשתף חברות שמחפשות מוצא פשוט ואפקטיבי מהמתח בהורות ומעודף הביקורתיות שאולי הן חשות בבית.
