21 דברים שלמדתי ב21 שנות הורות

1. תינוקות לא נהיים מפונקים במנשא, גם אם כל זר ברחוב יאמר לך אחרת.

2. אני לא תמיד "אמא טובה"' אבל בכל רגע ורגע אני האמא המדוייקת

לילדים שלי.

3. מספיק חברה אחת טובה עם ילדים באותם גילאים כדי להקל על הסיזיפיות של השנים הראשונות.

4. אם אני לא שוטרת, ואני גם לא חברה של הילדים, אז מה אני? אני בת-

ברית.

5. אפשר ללמוד לעשות ה-כ- ל בשיא הבלאגן ורעש; לחייך ולהקשיב, לקרוא

ולשתות את התה כשהוא עדיין חם. וגם לישון טוב. ר׳ סעיף 10.

6. ספרי הורות זה דבר נפלא, והם יכולים להיות הרסניים אם את לא לוקחת בחשבון את הניואנסים של המשפחה שלך.

7. הניואנסים זה כל הסיפור.

8. כשאני עייפה מלהתאזר בסבלנות, אני מתאזרת בסקרנות. הילדים ובן הזוג מפתיעים- ועל פי רוב לטובה!

9. "כשהילדים יגדלו" פשוט לא קורה במשפחה שמתרחבת בממוצע כל שנתיים.

10. את כל מה שאני חולמת לעשות כשהילדים יגדלו אני צריכה להתחיל לממש כבר עכשיו.

11. שמתי לב שיש דבר אחד שקשה יותר מלהיות אמא—והוא לרצות להיות

אמא, ולא להצליח בכך.

12. כל תכונה טובה שאני רואה באמא אחרת קיימת גם בי. (ומה לעשות, גם כל דבר שלילי שאני מזהה באמא אחרת קיים בי.)

13. כשנולד ילד, נולדת אמא. (ר' סעיף 21) ולכן היכרות עם טבלת ההתפתחות של האימהות חשובה לא פחות מטבלת ההתפתחות של ילדים.

14. בין "בית" ל"קריירה" יש ציר שלם של אופציות למימוש עצמי אמיתי. אמא ותופרת. אמא וסטודנטית. אמא ואשת קריירה. אמא ובשלנית מדופלמת. אמא ואשת חברה. אמא ותולעת ספרים. אמא ומורה לאנגלית. אמא ומטפסת-הרים.

15. אהבה של בן הזוג זה כשעברו שנתיים מאז הלידה האחרונה, והאיש עדיין עושה יום יום את הכלים (ומארגן את הילדים בבוקר. ומפרנס. וקונה את כל המצרכים לארוחת צהריים. ולא אומר מילה כשאת יוצאת לעוד סדנא ועוד סדנא.)

וזה לסלוח לעצמך על זה שאותו דבר קרה גם בשתי הלידות שקדמו לזו.

16. החיים בסיר לחץ הם סביבה אידיאלית להצמחת כנפי רוח.

17. ילדה בת 17 (כבר בת 21!) יכולה להיות יותר אמהית, חומלת, ובהאזנה לבני הבית מאשר אמא מדופלמת. הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל נהג לספר על שני שתילי ברוש קטנים שקנה, שיעמדו בצידי שער ביתו. (הסיפור מתוך "קרוב אליך".) "אחד מהם נגנב, והשני שהיה קטן ומסכן נשאר שם, וראיתי שמישהו עבר ושבר אותו קצת. ריחמתי עליו, לקחתי אותו והדבקתי את החלק השבור עם סלוטייפ: מכאן והלאה שיתרפא לבד. נהגתי להשקות אותו, והוא צמח ועכשיו הוא ענק, אחד הגדולים באזור. בכל פעם אני חושב על העץ הקטן השבור הזה: הייתי גדול ממנו בכמות, ועכשיו אני צריך להסתכל למעלה-מעלה כדי לראות אותו. [ושורת המחץ:] אדם יכול להתפלל שהשתיל שלו יהיה גדול ממנו." ור' סעיף 20.

18.לא להתחיל עם כלים חד פעמיים אלא אם כן כלו כל הקיצים, כי להפסיק עם זה זה זה בלתי אפשרי עד לגמרי בלתי אפשרי.

19. עוד לא ראיתי אמא ש א ף- פ ע ם לא מרימה קול. במקום להחליט כל שנה ש"השנה אני לא אצעק", אני שואפת להיות מזן האנשים ש"קשה לכעוס- ונוח לרצות" (פרקי אבות)– כשאני כועסת, אני עושה כל מאמץ להרגע מהר.

20. אני אחד הגורמים העיקריים לשריטות והפציעות של העצים שניתנו לי. אני גם זו שצריכה להדביק אותי ואותם בחזרה בסלוטייפ בעדינות ובחמלה, וגם זו שמתפללת עליהם שיתרפאו ויצמחו על אף הנזקים שגרמתי ביודעין ושלא ביודעין.

21. כל פעם שאת יולדת, נולדות, בעצם, שתי אימהות: האמא שדמיינת שתהיי – שחשבת שאת אמורה להיות. זו האישה שלעולם לא מאבדת את שלוותה, שפותרת כל בעיה ברגע, ותמיד עם המילים הנכונות וליטוף על הלחי. והאמא האמיתית – שהיא את. אנחנו נקרעות בין שתיהן, עד שאנחנו מבינות שרק כשנקבל את האמא שאנחנו עכשיו, על כל המגרעות והיופי שבה, נצליח לצמוח לכיוון האמא האידיאלית שאנחנו רואות בעיני רוחנו.

לבחור בעצמי כל יום,

שוב,

מחדש –

זו העבודה האמיתית של האמהות.

…ואחד לשנה הבאה ובכלל:

אמהות הן גיבורות. וזה כולל אותי.