שלושה דברים שיעזרו לך לשתות את הקפה חם בכל מצב (אמנות התוך-כדי בהורות)

אנשים שעדיין לא חוו את ההורות—וזה כולל אותי כשכבר היו לי חברות עם ילדים—לא יכולים על פי רוב לדמיין עד כמה אנחנו מניחות בצד את החלומות ואת הארוחות הסדירות שלנו כשאנחנו מגדלות ילדים.

הם לא יודעים שלשתות את התה שלך כשהוא חם—זו "משימה בלתי אפשרית", גם לאימהות ותיקות ומנוסות. (ובעצם, למה שיבינו?)

אבל זו לא סתם סערה בכוס תה: אני גיליתי שכמה מהדילמות והכאבים ורגשות האשמה הכי גדולים שלנו כאימהות מקופלים לתוך כוס השתייה שמחכה עד בוש על השיש, ובעיקר בשנים הראשונות להורות. זה יותר מעניין של טמפרטורה. כוס קפה שהתקרר היא עדות מוחשית לכך שהזמן והמרחב האישיים שלי כבר אינם באמת שלי .

מצאתי את עצמי, למשל, דואגת שמא הילדים ירגישו שאני מזניחה אותם אם אני אשב להפסקת קפה של 10 דקות אחר הצהריים ואעמוד על כך שעכשיו אסור להפריע לי אלא אם כן יש אזעקת אמת?

וגם: האם אני בסדר כשאני תובעת לעצמי מרחב פיזי לעצמי בבית, או שאולי הדבר הנכון הוא להיות לגמרי selfless, לבטל את הרצונות שלי למול הצרכים של הילדים בבית?

"קפה קר"  על השיש בערב הפך להיות סמל למסירות נפש אימהית, אבל אפשר להיות אמא מצויינת וגם לשתות את הקפה שלך כשהוא מעלה אדים.

ובדיוק בגלל זה התרגיל הבא הוא הטיפ #1 שלי בהורות.

הוא ישיב לך כמה רגעים לעצמך – וגם רוגע. הילדים הקטנים ימשיכו להיות תחת עינייך הפקוחות, אבל את תתני למתרחש בבית להמשיך ולהתרחש בזמן שאת שותה מהכוס האהובה עלייך (לא סתם קראתי לספר שלי "אמא שותה את הקפה חם" -:).

כשתצליחי לעשות את זה, אני מוכנה להתערב שאת תשרדי כל דבר כמעט…

לכן אני לוקחת את התה שלי—פרט שולי לכאורה—ברצינות תהומית.

וכמובן, החיים קורים

וקפה קר יכול להמשיך ולקרות, וזה בסדר גמור. רק אל תוותרי על התירגול הזה.

אז תכלס, איך עושים את זה? הופכים את זה לתרגיל שחוזר על עצמו כמה פעמים בשבוע, עד שהוא נהיה הנורמה החדשה בבית והילדים יודעים, " עכשיו אמא שותה קפה". לתרגיל יש שלושה מרכיבים –

#1 השיעור הכי חשוב שלמדתי, הוא שצריך לדאוג מראש שיהיה לך את התה או הקפה בארון. איזה עצוב יהיה אם תמצאי את הרגע המתאים ותגלי שנגמר! אין חלב, אין דבש, והכי גרוע: יש רק קפאין ואת עוד חצי שעה אמורה כבר ללכת לישון… אאוץ'.

שימי לעצמך בצד את הכוס שאת הכי אוהבת. ואם יש לך תינוק ואת חוששת, כוס רב-פעמית עם מכסה היא אידיאלית בשבילך. באנגלית היא ידועה כ-travel mug, כוס לנסיעות, ואכן- אנחנו נוסעות-הולכות בין המטבח לסלון קילומטרים ביום.

#2 העצה השנייה, והיא עצת זהב, היא לא לקחת את ההפסקה הזאת כמובן מאליו. בוודאי כבר שמעת לא פעם מזקנות העדה שאם לא תמצאי לעצמך זמן, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך.

ממש כמו שבסביבות עבודה כמו משרדים יש זמן שמוקצה להפסקות קפה כך גם את צריכה ליזום את ההפסקה הזו, כי היא לא תבוא לבד.

#3 והכי חשוב, שבי לשתות בעין הסערה! אולי הבחנת בכך שאת באופן קבוע לא מגיעה לשתייה החמה שהכנת לעצמך בגלל הדאגה שזה יבוא על חשבון מישהו שממש, אבל ממש, צריך אותך כרגע? הצורך והאחריות שלך להיות בחלל שבו הילדים שלך נמצאים לא מחייבת שתהיי הנדס-און בכל רגע ורגע.

אז הנה את, יושבת ליד השולחן, הילדים בטווח ראייה, ואת יושבת ושותה מכוס שעושה לך טוב. תתכוונני לזמן שבו הילדים בסלון אבל פחות או יותר עסוקים בענייניהם (אצלי זה בערך ב4 אחר הצהריים).

וכשהילדים מבקשים ממני עזרה אני אומרת להם ממש במלים אלה: "עכשיו אמא יושבת, ולא קמה. את\ה יכולה לעשות את זה לבד, או לחכות עד שאני אסיים ואני אשמח לעזור לך."

ואז, כשאת רגועה ובטוב, את תשמחי לצלול בחזרה אל תוך הכאוס.

עדיין עייפה אולי, אך מרוצה.

את לא צריכה יותר "לגנוב" לעצמך זמן.

את לא צריכה להתחבא בחדר השינה שלך עם תה ושוקולד – :).

~זה המסר שאת נותנת לילדים:

הכל בסדר

—אתם מסתדרים מצויין.

והמסר לעצמך (ולבעלך, שתמיד אבל תמיד נכנס בדלת בדיוק כשהתיישבת)-

החופש שלנו חי וקיים בלב הכאוס, בלב ההורות.

לא רק "לפני" שהילדים חוזרים מהמסגרות,

לאו דווקא "אחרי" שכולם ישנים, אלא "תוך כדי" – כאן ועכשיו

בתוך הבלגן שבסלון.

זה לא סתם עוד כוס קפה, זה אומנות התוך-כדי בהורות.

נ.ב.  כש"עליתי" על התרגיל הנ"ל היו לי ארבעה ילדים קטנטנים, והוא הוכיח לי שיש לי הרבה יותר שליטה בסדר היום שלי ממה שהאמנתי.