מה הפעם במעטפה?
❶ עושה להם אמא
הערתי לבת שלי על כך שהיא לא ביצעה בשלמותה משימת נקיון כלשהי. היא הלכה בכעס למיטה וטרקה לי את השמיכה – ואני מנסה לפייס אותה, לשווא.
השאלות והמחשבות ניטחות כמו כיתת יורים – מה יהיה איתה? מה יהיה עם הקשר שלנו? האם היא תצליח להתמודד עם מצבים מתסכלים בחיים? וכמובן השאלה המובהקת של רגשות האשמה: מה שוב עשיתי לא נכון…?, ויחד איתה הרגשות הקשים והכיווץ בבטן (וגם גל חום אם את בגיל המעבר ;)).
מה עושים עם רגש האשמה הזה, שהנה שוב טעיתי ואכזבתי את הילדים שלי?
הכי חשוב: לא מתכחשים. כי רגש אשמה שמתכחשים אליו לא נהיה יותר כחוש:)
לא מנפנפים אותו
לא מנסים מייד "לשחרר" אותו
כי רגש אשמה הוא בעצם מחשבה שמאשימה אותי, והמחשבה היא הכותרת המילולית לסיטואציה הזו עם הילדה, וכשיש מילים והגדרה, יש עם מה לעבוד. אולי בניגוד לכל מה ששמעת עד היום – זה ממש חדשות טובות. זה פשוט אומר יש לך כאן משהו ללמוד כדי שתוכלי ליהנות יותר מההורות.
אז אם אני לא מתכחשת, לא משחררת ולא מתעלמת – מה כן עושים עם רגשות אשמה?
- אני פותחת את הראש שלי – את הלב גם כן אם אפשר – למה שיש לאשמה לומר לי. אין שום דבר מיותר ביקום – ולכן לא יכול להיות שרגשי האשמה שלי מיותרים (וזה לא סותר את העובדה שאני אעשה הכל כדי להשתחרר מהם ברגע שאוכל).
- בשלב הבא, אחרי שהסכמתי לשמוע מהרגש, כלומר מהמחשבה, באיזה אופן אולי נהגתי לא בסדר, אני ניגשת אליו בעדינות ובזהירות כמו, חבלן משטרה. על פי רוב זה לא מתפוצץ, נכון? -גם בתוך רגש האשמה בדרך כלל לא מסתתרת מפלצת אלא אמא טובה. בודקת: האם יש משהו שאכן תרמתי באופן שלילי לסיטואציה? לפעמים מסתבר שבאמת עשיתי בסיטואציה הזו משהו שלא ארצה לחזור עליו שוב – אולי זו הייתה האינטונציה שלי או הבעת הפנים המבהילה – ואני מחליטה לעשות הכל כדי להמנע מכך בעתיד.
- אני מוקירה את עצמי על כך שהיה לי את האומץ להסתכל בחשיבה וברגשות שלי בעיניים פתוחות, בלב פקוח, ומזכירה לעצמי שמה שאנחנו קוראים טעויות במרכאות או לא במרכאות – זה חלק בלתי נפרד מהאנושיות שלי, ולכן גם מהאימהות שלי.
❷ עוד שנה בגן חובה או להעלות לכתה א'? שאלות ותשובות – פרק קצר ומעמיק שיעזור לך לסיים את ההתלבטות, הצצה לפרק #6 בפודקאסט "כל מה שאמא"
"זה טבעי שנרצה לראות ולחוות התקדמות ולדעת שהילד שלנו צלח את תקופת הגן. אני בעצמי כבר לא יכולתי לחשוב שהילדה תלך עוד פעם לאותו מתחם שהיא הלכה אליו שנה, ועוד שנה, ועוד שנה, ועוד שנה ומה- עכשיו היא תלך אליו עוד שנה שאחרי שכבר חשבנו וחלמנו על כתה א'?!"
לפעמים התשובה היא כן, לפעמים התשובה היא לא.
איך יודעים? איך מחליטים? מה השיקולים הנכונים לילד\ה שלך ביחס לסביבה החברתית ולהתפתחות הרגשית והקוגנטיבית שלו? מה לעשות עם ילד חכם במיוחד? באיזו תפיסת עולם חינוכית לא דוחקים בילדים – אלא מחכים להם? (ואיך כל זה קשור לשחקנים הכי טובים בליגות הספורט לילדים?)
❸ …ועוד משהו לרוץ איתו
קריסטה טיפט על תשומת לב מלאה לילדים ולבן הזוג:
"להקשיב זה להיות נוכחת, לא רק להיות בשקט".
באהבה ואחוות אמהות,
נ.ב. למי ממכרותייך את יכולה לעזור בהתלבטות עם ילד\ה לקראת המעבר לכתה א'? חסכי לה זמן וספרי לה על פרק הפודקאסט השבוע. ותודה שאת משתפת!:)
